לאן לוקח אותנו המומנטום ההיסטורי? איזה תפקיד יכולות קהילות ייעודיות לשחק בעיצוב העתיד? איך יעצב העתיד את הקהילות?
ביוני האחרון התכנסו בכפר האקולוגי פינדהורן, סקוטלנד, אקדמאים מדיסציפלינות שונות (אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, היסטוריה, חינוך, פוליטיקה, גיאוגרפיה, דת, תרבות וכו'), ופעילים קהילתיים מקהילות בינלאומיות. האירוע: הכנס ה- 11 של ICSA , ראשי תיבות של International Communal Studies Association . הארגון נוסד ב- 1985 דרך שיתוף פעולה בין CSA בארה"ב והמרכז ללימודי הקיבוץ בישראל. מטרתו: לתמוך ולעודד מחקר של קהילות, ולחבר בין ארגונים קהילתיים ויחידים הפעילים בתחום.
פעם בשלוש שנים מתקיים כנס, כל פעם במדינה אחרת. הפעם היה הכינוס בפינדהורן וכותרתו הייתה:
Communal Pathways to Sustainable Living – דרכן של קהילות ייעודיות (קיבוצים, כפרים אקולוגיים, קהילות רוחניות וכו') לחיי קיימות. הפרזנטציות מכסות אספקטים רחבים בחיי קהילות, היסטוריות ומודרניות. 250 משתתפים הגיעו לפינדהורן מיותר מ- 30 מדינות, לכינוס עשיר ותוסס.
ד"ר רוברט גילמן, אסטרו פיסיקאי בעברו וחוקר ידוע של הקשר בין קהילות וחיי קיימות, פתח את הפאנל הראשון, בסקירה היסטורית מזווית מעניינת. לדבריו, האנושות נמצאת בעיצומה של מהפיכה חברתית, בסדר גודל של המעבר מציידים – לקטים לחברה חקלאית, אירוע שהחל לפני 5000-10,000 שנים. כוחות תרבותיים ושינויים טכנולוגיים כבר משקפים את העידן החדש, אך המוסדות – ממשלות, עסקים, דתות ומערכות כספים – עדיין משקפים את הסדר הישן.
הוא מחלק את ההיסטוריה האנושית לשלושה חלקים: תקופת השבט, תקופת האימפריות, התקופה הפלנטארית. המעבר בין התקופה הראשונה לשנייה החל במעבר לחקלאות והסתיים בבניית ערים. המעבר השני החל בתקופת הרנסנס ועדיין לא הסתיים. אנחנו עדיין בתוכו. אין לדעת כמה זמן עוד נהיה בתקופת מעבר אבל נראה ש- 20-40 השנים הבאות יהיו מכריעות לגבי השאלה איך המעבר השני יתפתח.
בתקופה השבטית, הפרנסה העיקרית באה מצייד וליקוט. הבסיס החברתי היה קרבת דם, ורמת התקשורת הייתה סיפורים ושירים שעברו מדור לדור. בתקופת האימפריות הפרנסה העיקרית היא חקלאות והבסיס לסדר חברתי הוא אלימות ואכיפה בכוח. התקשורת העיקרית היא דרך אצולה משכילה, קוראת וכותבת. לגבי העידן הפלנטארי – אנחנו לא יודעים. זו בדיוק הנקודה...אנחנו מנסים להבין מה המאפיינים של העידן אליו אנחנו נכנסים.
אנחנו צריכים לפתח כלים כדי להתבונן מעבר לעידן האימפריות לכיוון העידן הפלנטארי. לחפש אנלוגיות בטבע לשינויים דרמטיים, לחקור את ההיסטוריה שלנו, חברתית ותרבותית, בחיפוש אחר מודלים של מעבר מעידן לעידן. חלק מהבעיה שלנו היא שאנחנו עדיין במנטאליות של עידן האימפריות, וקשה לנו לראות מעבר לו. עידן האימפריות עדיין כאן. הוא מעצב את השפה והאמונות שלנו, את הדרך בה אנו חיים. היום יום שלנו השתנה, אך המוח עדיין חי בעבר וגורם להרבה דיסוננס קוגניטיבי. כשאנחנו מנסים לפרש את המציאות, אנחנו צריכים למצוא דרך לצאת מחוץ לעצמנו כדי להשקיף לעתיד הפוטנציאלי. המציאות כבר עולה על כל דמיון. צריך להתמקד בחשיבה חיובית, אנחנו טובים בתרחישי אימה, פחות טובים בניבוי עתיד חיובי.
אם אנחנו מסתכלים על התקופה שלנו כמעבר מעידן לעידן, מה אפשר לראות כבר מהעידן הפלנטארי?
תקשורת שהתפתחה מעבר לכל דמיון, נגישות גדלה והולכת בין אדם לאדם. במהלך 500 השנים האחרונות יותר ויותר אנשים קבלו זכות בחירה לגבי הדרך בה יחיו. חדשנות, יצירתיות, שמתחילה להיתפס כערך חיובי. הרחבה של המצאות טכנולוגיות, הרחבת המסחר הבינלאומי, כל אלה התחילו שרשרת שינויים חברתיים ותרבותיים, שמביאה לעוד הרחבה של המצאות טכנולוגיות ומסחר בינלאומי ותקשורת עולמית.
אפשר להיות בטוחים שחדשנות ויצירתיות רק יתגברו, כשאנשים ימשיכו להזין אחד את השני ומפגשים גלובאליים ייצרו ניצוצות. לא רק בתחום הטכנולוגיה. האילוצים האמיתיים היום הם חברתיים. איך אנשים חיים ועובדים ביחד, ואיך הם חיים בקיימות ושיתוף פעולה עם העולם שסביבנו. היכולת שלנו לחיות בקיימות עם הטבע היא ציון דרך במעבר לעידן הפלנטארי. אי יכולת מציין שאנחנו עדיין בשלב המעבר הכאוטי. בגלל שאנחנו בשלב מעבר לקיימות ומאחר ואנחנו עוברים מגידול מהיר באוכלוסיה העולמית לאיזו שהיא נקודת איזון, ואלי אף ירידה, סביר שכל אספקט של חיים תרבותיים יושפע מכך – כלכלה, ממשל, מערכת משפטית, בריאות, חינוך, דת, לוחמה.
רוברט גילמן מתרכז במיוחד בנושא לוחמה ומציין שהכיוון אליו אנו הולכים הוא למעשה ירידה בלוחמה העולמית. לתחושתו, תוך שני דורות לוחמה כמוסד מכובד בתרבות העולמית, יכחד. כשזה יקרה, נדע בוודאות שיצאנו מעידן האימפריות. במשך 5000 שנים לוחמה הובילה את המין האנושי. עם הצורך הדוחק לשיפור כלכלי, אינטגרציה תקשורתית והצורך להיות יעילים, אנחנו סוף סוף מתחילים להבין שמלחמות הן בזבוז נוראי של משאבים. בעידן האימפריות מלחמות הביאו לשיפור כלכלי, לעתים דרמטי. זה איננו תופס יותר בעידן שלנו. תוסיפו לזה את ההיבט המוסרי, המודעות האנושית המתפתחת לחיים מתוך כבוד ושיתוף פעולה, אנושי ועם הטבע.
אין ספק ששינויים בחשיבה ייתקלו בהתנגדות עזה. עידן האימפריות נבנה על יסודות של בריונות ואכיפה אלימה. הבריונים לא יעמדו מנגד כשהם בסכנה לאבד את מעמדם, וכמובן שדרך הפעולה שלהם היא להפחיד ולאיים.
גילמן מנבא שהעידן הפלנטארי יאופיין על ידי חיים של קיימות, גיוון, לא רק במקצועות אלא בדרכים רבות. למשל, ממשל עצמי של קבוצות קטנות. זה נראה לנו כרגע כאוטי אבל זו דרך הטבע. כל קבוצה בטבע חיה לפי חוקים משלה ובהדדיות מושלמת עם הסביבה. כל זה מחייב יותר תקשורת, קשר עמוק בין יחידים וקהילות. חדשנות ויצירתיות, פתיחות ללמידה, ליציאה מחוץ לקופסה.
הנושא העיקרי היום איננו האם האנושות או כדור הארץ ישרדו. סביר שנשרוד, גם אם נאבד 90% מהאוכלוסייה ונחזור לנקודה בה היינו ב- 1700. הנושא העיקרי הוא איך לעבור את תקופת המעבר בחן, איך להימנע מסבל מיותר, איך למנוע נזק ארוך טווח. אנחנו נדרשים להיות מיילדות תרבותיות. לידה מתרחשת כאן וכמו בכל לידה, יש ספקטרום רחב של אפשרויות, מלידת פג ומות האם ללידה מרגשת ויפה של תינוק חי ובריא. מיילדת טובה יכולה ליצור הבדל משמעותי בתהליך. מתרחשת לידה, וכל אחד יכול להשפיע על מהלכה. נדרשו אינספור החלטות אמיצות של מיליוני אנשים במאות דורות כדי להביא אותנו לנקודה הזו בזמן. יידרשו עוד אינספור החלטות נוספות, אבל עם התקשורת שקיימת היום, הלמידה והיצירתיות, אנחנו מסוגלים לבנות ד.נ.א. תרבותי בריא ולהפיץ אותו במהירות.
אז מה צריך לעשות?
קודם כל להכיר בכך שאנחנו בתקופת מעבר אדירה ולשחרר מנטאלית את עידן האימפריות. מצאו דרך לכבד ולברך את העידן שחלף ועשו צעד לכיוון תודעה חדשה. אנחנו צריכים לחדש, להטמיע ולחנך, ולעשות את כל זה בחמלה. מה שיקדם את המעבר שלנו יהיו המון חידושים חברתיים שיבואו ממקומות כמו קהילות ייעודיות.
הדרך היחידה לשנות משהו היא להפוך אותו למיושן שעבר זמנו. הדרך היחידה להפוך משהו למיושן היא לבוא עם דרך טובה יותר לעשות דברים, חדשנות. המכשולים שעומדים בפנינו הם אנושיים, תרבותיים וניתנים לפיתרון.לא מדברים פה על אסטרואיד שמתקרב אלינו ואנחנו לא יכולים לעשות כלום לגביו. הכול זו עשייה שלנו. יש פה הזדמנות נהדרת לבנות די.אן.אי תרבותי שבאמת צריך. הקהילות החדשניות ייהנו מחיים בתרבות חדשה זו מוקדם מהאחרים.
הכינוס ב- 2013 התמקד בקשר בין "קהילה" ל"קיימות". היסטורית, קהילות ייעודיות רבות חיו חיים צנועים ונחבאים אל הכלים, משתדלות לקיים את עצמן ללא עזרה מבחוץ. קהילות שמכווננות רק להצלת עצמן, הדוגלות ברעיון שהעולם הולך להרס ורק הם יהיו המקום הבטוח היחיד שנשאר, יתקשו לשרוד.
בניית מוסדות חדשים יכולה להתבצע רק בקבוצות, ובמעבר האפי הזה בין עידן לעידן יש צורך בשיתוף פעולה ותקשורת בין הקבוצות השונות. כפרים אקולוגיים מודרניים, דוגמת פינדהורן, שמנסים להפחית את טביעת הרגל האנושית, לפתח דרכים לחיי קיימות, ופתוחים לעולם, יכולים לשרת כמקורות לתקווה והתנסות – לא רק תקווה אלא התנסות מקורקעת, כמרכז מחקר והדגמה.
רוברט גילמן מסיים בהמלצה לקהילות ייעודיות:
תבחנו את הדימויים שלכם בעבר ובהווה. תזהו את המקומות בהם אתם תקועים בתקופת האימפריה.
צפו לקצב שינויים מהיר ממה שהיה. נסו לצפות לאיזה כיוון הדברים מתפתחים. אל תסתפקו בלהסתכל לאחור ולהגיב למה שקרה. צפו את השינויים, היו מוכנים לקראתם. עבדו עם הזרם של ההיסטוריה. הובילו להתחלת העידן הפלנטארי על ידי אימוץ האיכויות של עידן זה: חדשנות, יצירתיות, הטמעה וחינוך. אם קבלתם השראה לנסות כיוון של שינוי חיובי, רעיון או התחלה של רעיון שאפשר לשפר, עבדו על כך. זו הכוונה בהטמעה של רעיונות חדשים. וכשמשהו עובד טוב תוציאו אותו לקהל הרחב. כל אחד יכול לתרום משהו לספקטרום של חדש – הטמע – חנך.
